המאמר שכל הורה חייב לקרוא
בשנים האחרונות עלה משמעותית השימוש בתרופות במטרה לסייע לאנשים עם הפרעות קשב וריכוז לשפר את איכות חייהם, ילדים ומבוגרים כאחד.
אנשים רבים המשתמשים בתרופות כגון ריטלין נהנים מההשפעות החיוביות שלה אשר מסייעות להם להגיע להישגים גבוהים בלימודים, בעבודה ובחיי החברה שלהם. כאשר מדובר על טיפול תרופתי נהוג לציין בברור כי עשויות להיות תופעות לוואי כתוצאה משימוש בתרופה.
לצערי לא רב השיח (בבתי הספר/ במרפאות/ בבית) על תופעות הלוואי הרגשיות הבעיתיות אשר עלולות להגיע כתוצאה משימוש בכדורים במיוחד בקרב ילדים. הבעיות הרגשיות נובעות בעיקר בגלל טעויות של הסביבה ולא בהכרח בגלל הכדורים עצמם.
הורים רבים אינם מקבלים את ההדרכה הנכונה כיצד יש ביכולתם לסייע לילדם להתקל פחות בבעיות רגשיות וחושבים כי הטיפול התרופתי הוא המענה לבעיות.
מה הטעויות שאנחנו עושים בתהליך העזרה לילד?
1. קופצים ישר לפתרון התרופתי. כן יש ילדים שזקוקים לטיפול תרופתי על מנת לשפר ולטייב את יכולותיהם. הבעיה מתחילה לא בקושי שלהם אלא בדרך בה החברה, בית הספר וההורים מתייחסים לבעיה. פעמים רבות הורים מסבירים לי ש: - "בית הספר אמר שהילד אלים וכי האופציה התרופתית היא היחידה שמתאימה". - "המורה אמרה שהילדה לא מעתיקה מהלוח בשיעור ולא משתפת פעולה ולכן כדאי לשקול טיפול תרופתי" - "אני מעדיף לתת לו עכשיו טיפול תרופתי שזה לא יחמיר"
עצרו. ישנה תחושה כי לעיתים היד קלה מאוד על ההדק כשזה נוגע לטיפול תרופתי. אני לא נגד טיפול תרופתי אני פשוט בעד מיצוי כל האופציות האפשריות. עכשיו תחשבו על ילד ששומע את כל המשפטים האלו. הרי בשביל ילדים תרופה לוקחים כשאני חולה / כשצריך לתקן ולשפר משהו. כלומר במילים אחרות, אתם טוענים שאני מקולקל. הדבר הראשון שאני רוצה לבקש ממכם זה אל תבחרו את הפתרון לפני שאתם מבינים לחלוטין מה הבעיה.
כך למשל אתן דוגמאות (אמיתיות) לתשובותי בשיחות עם הורים:
- "בית הספר אמר שהילד אלים וכי האופציה התרופתית היא היחידה שמתאימה". מה זה אומר אלים? האם הוא אלים גם בבית? האם ישנה אלימות במקרים ספציפיים אל מול ילדים ספציפיים? כמה זמן זה נמשך? האם ניסיתם טיפולים אחרים (הכוללים הדרכת הורים) על מנת לעזור לו ללמוד טכניקות התמודדות אחרות שהן אינן אלימות? - "המורה אמרה שהילדה (כיתה ב') לא מעתיקה מהלוח בשיעור ולא משתפת פעולה ולכן כדאי לשקול טיפול תרופתי". שאלת את הילדה למה היא לא מעתיקה בשיעור? ניסיתם לבדוק אם יש בעיית ראייה? בגילאים האלו לפעמים ישנו חשש מאחר והכתיבה היא איטית ואז אולי תחושת המסוגלות שלה להצליח נמוכה ועל כן לא מנסה בכלל. אפשרי? - "אני מעדיף לתת לו עכשיו טיפול תרופתי שזה לא יחמיר". אני בעד לעזור לילד, בהחלט וכמה שיותר מוקדם. אני פשוט בעד לפנות לטיפול התרופתי אחרי שמיצתם את היכולת לתת לו כלים "טבעיים" שישמשו אותו בכל מקרה.
אז הנה לכם שלוש דוגמאות של הורים שהתחילו מחשיבה על טיפול תרופתי אך בסוף כלל לא היו זקוקים לו.
2. המשפטים הגרועים שהילדים שומעים.
ילדים רבים עם ADHD אשר מטופלים תרופתית סובלים מתחושת מסוגלות נמוכה מאוד וערך עצמי נמוך.
לצערי, אחת הסיבות למצב זה היא התנהלות לא נכונה שלנו ההורים ואנשי החינוך אשר מייחסים התנהגויות חיוביות של הילד רק לתרופה שלקח.
להלן מספר דוגמאות מהקליניקה:
- "כשהיא עם ריטלין היא מנהגת כמו בן אדם"
- "לקחת ריטלין היום נכון? בגלל זה התנהגת יפה בשיעור"
- "כשהוא עם ריטלין הוא מקשיב וחברותי".
גם אם משפטים אלו נכונים במידה מסוימת אנחנו חייבים להבין מה המשמעות וההשפעות של הדברים שאנחנו אומרים. משפטים אלו מייחסים כל התנהגות טובה אך ורק לתרופה. כלומר, ההצלחה היא לא של הילד, היא חיצונית לו.
באמצעות משפטים אלו אנחנו מלמדים את הילד שאין לו בכלל סיבה לנסות לקחת שליטה על חייו, כתוצאה מכך תרד תחושת המסוגלות שלו ("אין לי מה לנסות להיכנס לשיעור, שכחתי לקחת ריטלין"/ "אני לא יכול להכנס, אני לא אתרכז").
כך אנחנו רק מחמירים את המצב כי ברגעים בהן אין תרופה / פגה השפעתה אנחנו למעשה נותנים לילד "אישור" להתנהג בצורה בלתי נשלטת ("בלי ריטלין הוא מתנהג כמו פרא אדם, מעיף שולחנות ומקלל"). סיטואציה זו משמרת חוסר אונים ומעודדת דימוי עצמי נמוך מאוד ("אני טוב רק עם התרופה").
ברור לי לחלוטין שישנם ילדים שתרופות אלו משפרות משמעותית את אורך חייהם אבל חשוב לקחת את ההתנהגויות החיוביות ולייחס אותם לילד עצמו ולא לתרופה מסוימת, כך תעלה תחושת המסוגלות והשליטה העצמית.
התייחסו להתנהגויות הטובות, זה חשוב מאוד, רק אל תייחסו אותן לתרופה.
3. גם אם פניתם לטיפול תרופתי שלבו טיפול CBT. ייתכן וכבר שמעתם את זה בעבר ממני ואבל אגיד את זה שוב ושוב. טיפול תרופתי הוא כמו גלגל הצלה בים. הוא מציל אותך, שומר עלייך. הוא עושה את העבודה. טיפול CBT זה ללמד אותך לשחות. השילוב של טיפול תרופתי וטיפול CBT הוא כל כך חשוב בגלל שלפעמים אנחנו שוכחים לקחת את התרופה, לפעמים באמת המינון לא היה מספיק ואז זה כאילו יצא לגלגל ההצלה האוויר ועכשיו תפקידנו לשחות. ילד שלוקח טיפול תרופתי ולא לימדו אותו לשחות ירגיש חסר אונים ויחזור להרגליו הישנים (שכן לא למד התנהגות אחרת).
כשרק התחלתי לטפל יצא לי להכיר נער בן 15, ילד שבית הספר הגדיר כמופרע לחלוטין וההורים אמרו שאי אפשר להשתלט עליו. הימים שבהם שכח לקחת ריטלין היו ימי פורענות בבית הספר עד שהחליטו לא להכניס אותו לכיתה ללא כדור. הוא ישב מולי ואמר "אין, בלי כדור אני לא יכול". שאלתי אותו "מה אתה לא יכול?". והוא ענה "לא יכול, לא יכול כלום". הוא היה מתוסכל, חסר אונים וכועס על עצמו ועל כולם.
בעבודה שלי עם אותו נער בן 15 בדקתי איתו מה קורה אחר הצהריים... שיחה קצרה נתנה לי תמונה שונה לחלוטין. אחר הצהריים הילד עוזר לאחרים, מטפל בסבתא, עוזר במשימות בבית. בבית הספר יש בעיות. אז דבר ראשון שיקפתי לו כי למרות התסכול וחוסר האונים הרב כבר עכשיו הוא שולט בעצמו. עלינו להביא את הערכים וההתנהגויות משעות אחר הצהריים ולבחון למה הם לא באים לידי ביטוי בבית הספר ואיך ניתן לשנות זאת.
תראו איך כבר שיחה אחת עם הנער גרמה לו להבין שחוסר האונים שהוא מרגיש הוא תוצר לוואי של סיטואציות שהוא לא יודע להתמודד איתם ולא של בעיה אישיותית.
אני קוראת לטיפול התרופתי "תוסף לדלק" כמו באוטו.
זה לא מחליף את הדלק.
זה לא מחליף את הנהג.
זה רק עוזר לך להגיע לביצועים טובים יותר.