לאורך השנים השמירה על האיזון בין חיי העבודה לבין הבית נהייתה קשה יותר ויותר.
בעבר (לפני עידן הפלאפונים) כאשר עובד יצא ממקום העבודה בסוף היום- הוא התנתק מהעבודה באופן מוחלט לפחות ברמה הפיזית. הוא ידע כי במידה ויהיו מקרי חירום ימצאו אותו.
היום, העבודה לא עוזבת אותנו ואנחנו לא עוזבים אותה.
היא הולכת איתנו לכל מקום, אנחנו כמעט תמיד זמינים לה.
אנחנו לא מהססים לסגור פינות ושולחים הודעות גם בשעות מאוד מאוחרות, גם בחגים ושבתות.
על פניו אנחנו עשויים לחשוב שזה מועיל לתפוקה, למקצועיות ואולי אפילו מצביע על מידת הרצינות והמחויבות של העובד לחברה. אבל האמת, שלא כך הם הדברים.
חוסר הפרדה בין שעות העבודה לשעות הבית יוצר תחושת לחץ סיסטמטית,
אשר לטווח רחוק מתישה מאוד את העובד מנטאלית.
בנוסף, חוסר ההפרדה גורם לעובד לא להצליח להנות בצורה מלאה ממרכיבים אחרים בחייו כגון תחביבים/ זוגיות/ ילדים וכו'.
עובדים אשר אינם יוצרים את ההבדלה בין הבית לעבודה, מדווחים לעיתים קרובות על תסכול רב, לחץ, דכדוך, תחושת חוסר אונים וכתוצאה מכך שחיקה מהירה אשר פוגעת גם במקצועיות שלהם.
אחת הדרכים לשמירה על האיזון היא יצירת גבולות ברורים. סגלו נוהל בקרב העובדים לפיו החל מהשעה x לא שולחים הודעות בנושא העבודה, אלא אם זה במקרה חירום. יש לכם מידע חשוב על הפרויקט שכדאי לדבר עליו מחר בבוקר? רשמו לעצמכם בצד.
אך זכרו, נאה דורש - נאה מקיים. עליכם להראות דוגמא אישית. אתם, המנהלים, הם אלו אשר מתווים את התרבות במקום העבודה. כבדו את השקט של העובדים שלכם, את העיסוקים שלהם, את המשפחה שלהם. בתקופת הקורונה העבודה נכנסה לתוך תחומי הבית וההפרדה נהייתה קשה יותר. לכן קביעת שעות עבודה מסודרות (ושמירה עליהן) הינה מרכיב חשוב אשר יראה לעובדים שלכם כי ישנה חשיבות לא רק לתפוקה שלהם בעבודה אלא גם לבריאות הנפשית שלהם.
ואם אתם עובדים בחברה שבה אין גבולות ברורים ואין תרבות אירגונית של ביצוע הפרדה בין בית לעבודה, נסו ליצור את הגבולות בעצמכם. כנסו הביתה שימו את הפלאפון על מצב "שקט" בכניסה לבית, במקום קבוע ושחררו. תקדישו לסובבים אתכם ולעצמכם זמן אמיתי נטול הפרעות והסחות חיצוניות. גם אם מדובר בהפרדה קצרה (שעה -שעתיים) היא משמעותית לנפש, הניתוק יכניס אנרגיה חדשה למערכת וישרה רוגע.