פרפקציוניזם, כשהשאיפה למצוינות מתחילה לעלות מחיר

יש רגעים שבהם הכול נראה “כמעט מספיק טוב”, אבל משהו בפנים לא נותן לעצור. תחושה עקשנית שאפשר עוד לשפר, עוד ללטש, עוד להוכיח. אנשים סביב אומרים “זה מצוין”, אבל בפנים עולה קול אחר: “זה לא מספיק”. הקול הזה שקט, אבל חזק יותר מכל מחמאה. ואם התחושה הזו מוכרת לכם, ייתכן שהפרפקציוניזם כבר מזמן מנהל חלקים גדולים מהחיים שלכם.

פרפקציוניזם אינו רק דרישה גבוהה מעצמי. הוא מערכת שלמה של מחשבות, רגשות ודפוסים שנבנית לאורך זמן, לעיתים כמנגנון הגנה, לעיתים כהצורך לקבל ביטחון או שייכות, ולעיתים כתוצאה מסביבה שדרשה תמיד “עוד קצת”. מחקרים עדכניים בתחום הפסיכולוגיה הקוגניטיבית וההתנהגותית מצביעים על כך שפרפקציוניזם קשור לעלייה משמעותית בלחץ, בחרדה, בהימנעות ובשחיקה רגשית. אבל חשוב להבין: זו לא תכונה שאי אפשר לשנות. זה דפוס שניתן לרכך, לאתגר ולנתב למקום בריא הרבה יותר.

​

איך פרפקציוניזם נראה בעבודה ומה הוא עושה מבפנים?

בעולם העבודה, פרפקציוניזם מתחפש ל”מקצועיות”. איך פעם כולם אהבו להגיד את הפרפקציוניזם כתשובה למנהלת כוח אדם ששאלה מה החסרונות בך. זו כאילו הייתה תשובה האולטימטיבית.רעה אך טובה למערכת.ובכן, זה לא נכון.בלב של הפרפקציוניסט מסתתר חשש עמוק לטעות. אנשים מוצאים את עצמם יושבים שעות על משימה שיכלה להסתיים מזמן, מתקשים לבקש עזרה, וזקוקים לתוצאה מושלמת כדי להרגיש ראויים. כל משוב קטן מתפרש כאיום, וכל דדליין הופך למירוץ נגד הזמן.

הקושי כאן אינו רק עייפות. הוא חוויית חיים מתמשכת שבה ההישגים מוגדרים מחדש כל פעם מחדש. גם כשמגיעים להישג מרשים, המוח כבר עובר למשימה הבאה. אין עצירה, אין נשימה, אין חוויה של סיפוק. מבחוץ זה נראה כמו עובד “מצטיין”. מבפנים זה לעיתים מרגיש כמו קרב איגרוף תמידי ואני תמיד מפסיד.

 

איך זה נראה בלימודים ולמה זה גורם לשיתוק?

במסגרת לימודית, פרפקציוניזם עלול להפוך להימנעות. הרצון להצלחה מושלמת גורם לדחיינות, לפחד להתחיל עבודות, או למחיקה חוזרת ונשנית של כל פסקה. המחשבה “אם זה לא יהיה הכי טוב אז אין טעם” מייצרת לחץ כל-כך גבוה, עד שהגוף והראש פשוט ננעלים.

במקום ללמוד, מתעסקים בחרדה מהלימוד. במקום להתקדם, מתישים את עצמם בביקורת עצמית. במהלך זמן, רבים מדווחים שהם לא נופלים כי הם “חלשים” אלא כי הם מותשים מהמאמץ הבלתי נגמר להיות תמיד מעל הסטנדרט.

 

בתוך מערכות יחסים, כשהצורך בשלמות פוגע בחיבור

ביחסים בין-אישיים, פרפקציוניזם מתבטא לעיתים בדרישה עצמית גבוהה מדי: להיות תמיד רגועים, תמיד קשובים, תמיד “נכונים”. אנשים מחזיקים בפנים רגשות, מתנצלים גם כשאין צורך, או מתאמצים להראות חזקים כדי לא לאכזב.

לפעמים הפרפקציוניזם מופנה כלפי אחרים: ציפייה שגם בני משפחה, חברים או בני זוג יתנהלו בדיוק ב”דרך הנכונה”. לא מתוך ביקורתיות ורצון לשלוט, אלא מתוך חרדה פנימית שכאוס או טעות יגרמו לפגיעה בקשר. התוצאה? מרחק רגשי, תסכול, עומס נפשי והתחושה שכל אינטראקציה קטנה הופכת למבחן.

 

בתוך המשפחה, כשהשאיפה לשלמות מתחילה בילדות

בתוך המשפחה, פרפקציוניזם יכול לקבל שורשים עמוקים. רבים מספרים על ילדות שבה היה צורך “להיות טובים” כדי לקבל שקט, הכרה או תחושת ביטחון. עם השנים, זה הופך לאמונת יסוד: “אני שווה רק כשאני מצטיין”.

בבגרות, אותה אמונה מייצרת דפוס קשוח כלפי עצמם. הם הופכים להורים שמנסים לעשות הכול “נכון”, לאחים שמרגישים אחראים לכולם, או לילדים בוגרים שממשיכים להרגיש שלעולם אי אפשר להרפות באמת. בתוך לא מעט משפחות, הפרפקציוניזם נראה מבחוץ כמו אחריות. מבפנים הוא לעיתים פחד מלפגוע, לאכזב או להיחשף.

 

למה זה כל-כך עוצמתי ומה קורה ברמה הפסיכולוגית

מבחינה פסיכולוגית, פרפקציוניזם נשען על שילוב של אמונות נוקשות ומנגנוני הישרדות. המוח לומד לחשוב ש”טעויות מסכנות”, ולכן יוצר לחץ מתמשך להימנע מהן. החוויה הזו מגובה בממצאים מחקריים שמראים שפרפקציוניזם קשור לפעילות מוחית מוגברת במצבי הערכה עצמית, לאקטיבציה גבוהה של מערכות מתח, ולנטייה לחשיבה דיכוטומית (“או מושלם או כישלון”).

כאשר מנסים להתנהל לפי סטנדרט בלתי מושג, הגוף נכנס למתח כרוני. וכשהסטנדרט הזה אינו מגיע, מופיעים רגשות של חוסר ערך, בושה, כעס עצמי וגם שחיקה שמחלישה את היכולת לתפקד.

 

איך נראה שינוי וכמה הוא אפשרי?

הבשורה הטובה היא שאפשר בהחלט לעבוד עם פרפקציוניזם. לא כדי “לבטל” אותו, כי יש בו גם כוחות טובים, אלא כדי להפוך אותו לכלי ולא לכלוב. בטיפול CBT אנחנו עובדים על מחשבות נוקשות, על רגולציה של לחץ, על התנהגויות שמייצרות הרפיה ועל בניית אמונות גמישות ובריאות יותר.

העבודה הזו לא מוחקת את הנטייה למצוינות, אלא משחררת אותה מהפחד. היא מאפשרת להשיג יותר עם פחות סבל, ולקבל את עצמנו גם כשאין 100%.

 

לסיכום 

אם מצאתם את עצמכם בתוך המילים האלו, אולי הגיע הזמן לבחון באומץ האם הפרפקציוניזם משרת אתכם או שאתם אלו שמשרתים אותו. בקליניקה אני פוגשת אנשים שמרגישים תקועים תחת עומס בלתי נגמר של ציפיות מעצמם. העבודה הממוקדת מאפשרת לזהות מאיפה הדפוס הגיע, להבין למה הוא עדיין שם, ובעיקר ללמוד לחיות חיים שלמים יותר, יציבים יותר, עם הרבה פחות מאבק פנימי.

אם אתם מרגישים שהפרפקציוניזם גובה מחיר ושכדאי לקבל ליווי מקצועי, אני כאן.