ריטלין ודימוי עצמי של ילדים- המאמר שכל הורה לילד עם ADHD  חייב לקרוא

הוא היה נער בן 17,
ילד שבית הספר הגדיר כמופרע לחלוטין וההורים אמרו שאי אפשר להשתלט עליו.
הימים שבהם שכח לקחת ריטלין היו ימי פורענות בבית הספר עד שהחליטו לא להכניס אותו לכיתה ללא כדור.
הוא ישב מולי ואמר "אין, בלי כדור אני לא יכול".
שאלתי אותו "מה אתה לא יכול?".
והוא ענה "לא יכול, לא יכול כלום".
הוא היה מתוסכל, חסר אונים וכועס על עצמו ועל כולם.

 

בשנים האחרונות עלה משמעותית השימוש בתרופות במטרה לסייע לאנשים עם הפרעות קשב וריכוז לשפר את איכות חייהם, ילדים ומבוגרים כאחד.

אנשים רבים המשתמשים בתרופות כגון ריטלין נהנים מהשפעות חיוביות אשר מסייעות להם  להגיע להישגים גבוהים בלימודים, בעבודה ובחיי החברה שלהם.

לרוב כאשר מדברים על תרופות המסייעות להתמודדות עם ADHD יש הדואגים לציין את השפעותיו החיוביות ואת תופעות הלוואי הפיזיולוגיות העשויות להגיע כתוצאה משימוש בתרופה.

 

לצערי, לא מרבים לדבר על ההשלכות של תרופות אלו על הדימוי העצמי של הילד/ה ועל תחושת המסוגלות שלו/ה ואיך אנחנו כהורים ואנשי חינוך יכולים לסייע בעניין.  

ילדים רבים עם ADHD אשר מטופלים תרופתית סובלים מתחושת מסוגלות נמוכה מאוד וערך עצמי נמוך.

לצערי, אחת הסיבות למצב זה היא התנהלות לא נכונה שלנו ההורים ואנשי החינוך אשר מייחסים התנהגויות חיוביות של הילד רק לתרופה שלקח.

להלן מספר דוגמאות מהקליניקה:

"כשהיא עם ריטלין היא מנהגת כמו בן אדם"

"לקחת ריטלין היום נכון? בגלל זה התנהגת יפה בשיעור"

"כשהוא עם ריטלין הוא מקשיב וחברותי".
גם אם משפטים אלו נכונים במידה מסוימת אנחנו חייבים להבין מה המשמעות וההשפעות של הדברים שאנחנו אומרים.
משפטים אלו מייחסים כל התנהגות טובה אך ורק לתרופה.
כלומר, ההצלחה היא לא של הילד, היא חיצונית לו.

 

באמצעות משפטים אלו אנחנו מלמדים את הילד שאין לו בכלל סיבה לנסות לקחת שליטה על חייו, כתוצאה מכך תרד תחושת המסוגלות שלו ("אין לי מה לנסות להיכנס לשיעור, שכחתי לקחת ריטלין"/ "אני לא יכול להכנס, אני לא אתרכז").

כך אנחנו רק מחמירים את המצב כי ברגעים בהן אין תרופה / פגה השפעתה אנחנו למעשה נותנים לילד "אישור" להתנהג בצורה בלתי נשלטת ("בלי ריטלין הוא מתנהג כמו פרא אדם, מעיף שולחנות ומקלל"). סיטואציה זו משמרת חוסר אונים ומעודדת דימוי עצמי נמוך מאוד ("אני טוב רק עם התרופה").

 

ברור לי לחלוטין שישנם ילדים שתרופות אלו משפרות משמעותית את אורך חייהם אבל חשוב לקחת את ההתנהגויות החיוביות ולייחס אותם לילד עצמו ולא לתרופה מסוימת, כך תעלה תחושת המסוגלות והשליטה העצמית.

התייחסו להתנהגויות הטובות, זה חשוב מאוד, רק אל תייחסו אותן לתרופה.  

בנוסף, דווקא בשביל אותם רגעים בהם התרופה לא פועלת (מכל סיבה שהיא) חשוב לצייד את הילד בכלים הנכונים על מנת שיוכל להתמודד ולשלוט בצורה הכי טובה שהוא יכול. כלים אלו ניתן לרכוש בטיפול CBT.  

 

בעבודה שלי עם אותו נער בן 17 לימדתי אותו קודם כל כמה הוא כבר עכשיו שולט.

כמה יכולות יש לו וכמה הטיפול התרופתי הוא רק עזרה.

אני קוראת לטיפול התרופתי "תוסף לדלק" כמו באוטו.

זה לא מחליף את הדלק.

זה לא מחליף את הנהג.

זה רק עוזר לך להגיע לביצועים טובים יותר.