למה רציתי לעשן? כדי לנשום

פעם נורא רציתי לעשן.

לא בגלל הסיגריה/ החברה/ הניקוטין/ המגניבות.

פשוט בשביל הנשימה (לא הנשמה).

הייתי רואה אנשים שעובדים איתי ואומרים לאחראי משמרת "אני יוצא ל7 דק' סיגריה"

ככה פתאום, באמצע היום, כמה פעמים ביום.

7 דקות בהן אותו אדם יושב בחוץ, באויר ונושם.

נכון, הוא נושם חומר שמזיק לו אבל הוא עוצר את מרוץ חייו ופשוט נושם.

לוקח נשימה ומוציא לאט לאט את האוויר.

מתענג על כל שאחטה.


מתי הייתה הפעם האחרונה שעצרתם את חייכם רק בשביל לנשום?


נורא רציתי לצאת לנשום.

לקחת אויר, להוציא אותו לאט לאט ולעצור את מירוץ החיים.

אבל אצלנו, הלא מעשנים, זה אחרת. בהפסקות שלי הייתי מרגישה צורך להיות פרודוקטיבית;

ללכת לשירותים, להכין לי קפה, לקשקש עם חברה.

אבל לא לעצור לנשום, זה לא היה מספיק בראש מעייני.


אם אתם מעשנים וחושבים שהסיגריה מרגיעה אתכם, דעו שחלק ניכר מהרוגע זה עצם העובדה שאתם עוצרים ודורשים מעצמכם לשים לב לנשימות שלכם. את זה אתם יכולים לעשות גם בלי הסיגריה.

לא כולם מתחברים לתרגילי נשימות וזה מובן לחלוטין. אבל אם לרגע רק תשימו לב לנשימות שלכם, אתם תגרמו לעצמכם לזמן זה להפסיק להתעסק במירוץ החיים האינטנסיבי ובכך להשרות יותר רוגע.


7 דקות של נשימה זה הרבה זמן אז אני מאתגרת אתכם בדקה אחת.

קחו היום דקה אחת בלבד,

עצרו את כל מה שאתה עושים,

שבו באוויר או סמוך לחלון ותנשמו.

תחליטו בדקה הזו רק לנשום.

בהתחלה זה עשוי להרגיש מעט מוזר אבל אם אחרי דקה אתם מרגישים שההפסקה הזו עשתה לכם

טיפה נעים בגוף, הורידה לחץ, איפשרה לכם לרגע להירגע, אז סימן שהצלחנו.

עשו את התרגיל שוב גם מחר ומיום ליום ההשפעה של הדקה הזו על בריאותכם הנפשית תהיה

חזקה יותר.


אז יאאלה, הדקה שלכם מתחילה עכשיו, צאו לדרך!