כשהאדישות מנצחת את התקווה

מחר זהו יום הבחירות. הפיד שלי דיי שותק.

בשבוע האחרון ראיתי רק 2 פוסטים שקשורים בנושא הבחירות. בבחירות הקודמות רק 67.4% מבעלי זכות ההצבעה הלכו להצביע.


אני כבר כמעט לא רואה אנשים שמנסים לשכנע, אני רואה אנשים שנוטים בכלל לא ללכת להצביע ואני רואה הרבה אנשים שמרגישים חוסר אונים וחוסר תקווה אל מול הסיטואציה.

כששואלים אנשים מה ההיפך מהמושג "אהבה" הרוב עונים "שנאה". בפועל, ההיפך מאהבה זו האדישות.

ביחסים בין אישיים כאשר חווים רגשות של שנאה או אהבה (או גם וגם) יש ערוץ תקשורת, יש דרך שאפשר ללכת בה לטובת שינוי המצב. כאשר אנחנו חשים אדישות זה סימן לסוף. (כאילו) כבר אין על מה להילחם.


אם אתם לא חשים אדישות למצב זכרו: 1.יש לכם את היכולת לעורר וליצור שינוי אצל אנשים אחרים. 2. תשאפו להוציא אנשים מהאדישות ולא בהכרח להוביל אותם "לצד שלכם בבחירות". אין הצבעה נכונה או לא נכונה. 3. בסוף בחירות מוצלחות אלו בחירות בהן המפלגות מצליחות לשתף פעולה. אי אפשר להצליח לבד.


אם אתם חשים אדישות זכרו: 1. עשייה יוצרת תחושה טובה יותר לעומת אי עשייה. 2. אדישות לא יוצרת שינוי, תקווה כן. 3. לקול שלכם יש משמעות בדיוק כמו לכל קול אחר. לכם יש את היכולת לבחור האם להשמיע אותו.

מאחלת לנו לחיות בעולם בו יש יותר שיח מכבד (גם אם יש בו מחלוקות) פחות אדישות ויותר תקווה.