איך מורידים את הסיכוי לחוות פוסט טראומה אחרי חשיפה לאירוע טראומטי?

אנשים רבים חווים לאחרונה חשיפה לאירוע טראומטי. חשיפה לאירוע אינה בהכרח אומרת שהייתם באזור הפיגוע או בסכנת קיום מיידית. חשיפה היא גם אם הייתם באזור והתמודדתם עם תחושת הפחד הקיצונית, חוסר האונים והלחץ. כל אלו רגשות נורמאליים לחלוטין. אם נחשפתם לאירוע שכזה, הימים הראשונים לאחר האירוע הם זמן קריטי בו ניתן לעשות עיבוד ובכך לסייע לעצמכם להתמודד טוב יותר נפשית ואף להפחית את הסיכויים לפתח פוסט טראומה. אז מה כדאי לעשות כבר היום? פשוט לשתף. מצאו מישהו קרוב (או מטפל) אשר יהיה מוכן פשוט להקשיב לכם כשאתם מספרים מה קרה. ממליצה לספר לפי סדר הנושאים הבא: - ספרו את רצף האירועים בסדר כרונולוגי. שימו לב שיהיה לסיפור התחלה- אמצע- סוף. שמירה על הסדר ועל סיום הסיפור יעזור לכם "לייצר" מסגרת שתוחמת את האירוע. - שתפו מה הרגשתם - ספרו מה המחשבות שעברו לכם בראש. - ספרו איך פעלתם, לאן הלכתם, מה עשיתם. - ספרו על לפחות שני דברים שאתם גאים בעצמכם בהקשר לסיטואציה שהייתה. - משפט הסיכום יהיה "אני יודע/ת שזה היה מאוד מפחיד ואני גאה בעצמי שאני מתמודד/ת עם זה". אם אתם המקשיבים: - אל תכניסו לסיפור שאתם שומעים מחשבות או רגשות שלכם. תשארו רק עם המידע שניתן לכם מהאדם שחווה את הטראומה. אנחנו לא רוצים שהוא יתחיל לפתח מפחדים חדשים בעקבות המחשבות שלכם. - אל תקטינו את הסיטואציה באמירות כמו "בסדר אבל לא היית ליד..." או "בסדר אבל לא קרה לך כלום בסוף". אמירות כאלו גורמות לאדם לחשוב שהוא לא בסדר עם מה שהוא מרגיש. - שימו את הדגש על החוזק של האדם שמספר לכם. תגידו לו כל הכבוד, שאתם מבינים אותו ואתם פה בשבילו. לא רק מי שנפצע פיזית חווה את הטראומה. תחושת הפחד החזקה הזו, גם אם בכלל לא היית קרוב לזירה יכולה לחלחל עמוק עמוק לתוך הרגש. אני מקווה שהמידע הזה יעזור לכמה שיותר אנשים ❤