במהלך שנותי כמטפלת CBT אני נפגשת לעיתים קרובות בסיטואציות בהן ההורים עושים מאמצים גדולים על מנת לסייע לילדיהם להשיג מטרות שונות. התנהגות זו של ההורים הינה פעולה רציונאלית, מגוננת אשר נובעת מתוך רצון לעזור לילד.
לדוגמה, הורים המעוניינים לחזק את ההישגים הלימודיים של ילדיהם. בעקבות כך ישנם הורים המחליטים להקדיש תשומת לב רבה לביצוע שיעורי הבית של ילדיהם, לקבוע שיעורים פרטיים ולשוחח עם המורים- כל זאת על מנת להגיע למטרה.
על פניו נשמע שאנחנו בדרך הנכונה.
אך למעשה, דווקא בהתרחשות כזו אנו מפספסים הזדמנות ללמד את הילד שיעור לחיים!
הצבת מטרות
הצבת מטרות היא תהליך חשיבתי אשר אנו עושים בו שימוש יום יומי, לאורך כל החיים כבר מהילדות.
לעיתים קרובות ניתן לזהות כי ישנם ילדים רבים המציבים לעצמם מטרות לא ריאליות או מטרות לא ברורות אשר בעקבות כך סובלים מתסכול רב וערך עצמי נמוך. אם נלמד את הילד כיצד להציב מטרות נעזור לו לקדם את עצמו להצלחות רבות גם בהמשך.
כיצד מתחילים?
יש לקבוע מראש "דייט" עם הילד במקום נוח ושקט, ללא הפרעות מהסביבה בזמן שנוח לשני הצדדים (ההורים והילד). שיתוף הילד בתהליך מתחילתו תגרום לילד להיות אקטיבי ויעורר בו יותר מוטיבציה לשינוי. בזמן הפגישה ולאחריה יש לעקוב אחר סדר הפעולות מטה:
1. הערכת מצב ראשונית.
תחילה יש לבחון את המצב הקיים ולחשוב בשיתוף עם הילד מהם הקשיים ומהן ההתנהגויות שהובילו למצב הנוכחי. בנוסף, בסיטואציה זו מומלץ לבחון האם הילד חושב שהוא בכלל מסוגל לשנות את המצב הקיים (תחושת מסוגלות). הערכת המצב תסייע להורים לבנות תוכנית אשר מתאימה ספציפית אליו.
2. לבחור מטרה ספציפית ומדידה.
כמה פעמים יצא לכם לומר לילד "אם תהיה תלמיד טוב תקבל פרס"?
אבל מה זה "תלמיד טוב"? איך הילד ידע שהגיע למטרה? משפטים מסוג זה משאירים את הילד עם חוסר וודאות ותסכול מאחר והמטרה אינה ברורה. וודאו שניסוח המטרה יהיה מדויק כך שניתן יהיה להגיד על מטרה ספציפית אם היא בוצעה או לא.
לדוגמא: "המטרה: במבחן הבא במתמטיקה, הציון יהיה מעל 64" או "עליך להגיע לכל השיעורים ללא איחורים במהלך כל השבוע".
3. מטרה אפשרית מבחינת הילד.
חשוב להציב מטרה שהילד תופס אותה כברת השגה.
במידה והילד טוען כי המטרה אינה אפשרית בדקו מה מקשה עליו ומה הוא חושב שיכול לסייע לו.
במידה והמטרה לא אפשרית מבחינת הילד נסו מטרה אחרת, פשוטה יותר שעדיין תקדם אותו.
זכרו, זהו תהליך שנבנה יחד עם הילד לאורך זמן.
4. להגדיר מהן הפעולות הנדרשות על מנת להגיע למטרה.
חשוב להבין מהן הפעולות אשר מקדמות אותנו למטרה. למשל: שיעורים פרטיים, העתקת השיעורים מהלוח והכנת שיעורי בית.
5. מהם הסימנים בדרך המעידים כי הילד בכיוון הנכון.
מומלץ לחשוב עם הילד על כל הסימנים אשר יראו התקדמות בתהליך.
למשל: קיבלתי הערה חיובית מהמורה, הציון שלי השתפר, הצלחתי לפתור תרגילים לבד וכו'.
סימנים אלו הם "אבני דרך" בתהליך, ויעודדו את הילד להגיע אליהם עוד לפני הגעתו ליעד הסופי.
6. הגדרת זמן.
"מתי נשיג את המטרה?". זוהי השאלה שנשאלת כעת.
הגדרת זמנים (תאריכים) מציבה גבולות ברורים אשר יעודדו את הילד להשיג את המטרה בזמן
ויהוו סממן שבעזרתו נבדוק האם הילד מתקדם בתהליך.
7. הערכות מצב תוך כדי התהליך.
יש לבצע הערכות מצב משותפות יחד עם הילד. הערכות אלו צריכות להיות מתואמות מראש עם הילד. בהערכות יש לבחון האם חלה התקדמות ואם ישנם סימנים אשר מעידים על שינוי שבוצע. במידה ולא, יש צורך לבצע שינויים במטרה או לנסח אותה מחדש כמטרה בת השגה.
בנוסף, רצוי לבחור מהם הצעדים עליהם יש לשים דגש בשבוע הקרוב על מנת להשיג את המטרה.
8. לחזק כל התקדמות.
חיזוקים מעודדים את המשך ביצוע ההתנהגות הטובה והעלאת תחושת המסוגלות של הילד.
חיזוק הוא לא בהכרח מתנה או פרס. מילה טובה, סימון "וי" בטבלה ולספר על ההתנהגות הטובה לבן/בת הזוג, גם אלו חיזוקים טובים אשר יעודדו את המשך ההתנהגות הרצויה. בנוסף חשוב ללמד את הילד לחזק את עצמו "אני גאה בעצמי שהשבוע התמדתי בהכנת שיעורי הבית".
תנו לילד שלכם מתנה ולמדו אותו להציב מטרה.